אבדן שמיעה קשור לדמנציה

אבדן שמיעה קשור לדמנציה
האם התאמת מכשיר שמיעה יכולה לעזור למנוע אבדן זיכרון ולעכב דמנציה?
אמנם זה נשמע לא הוגן, אבל נושא אבדן יכולת השמיעה והירידה ביכולת השמיעה שהיא עובדה מטרידה ל-10% מכלל האוכלוסייה, עלולה להגביר את הסיכון לבעיות קוגנטיביות ואפילו לדמנציה (שיטיון).
בישראל כמו בארה"ב, שני שלישים מאוכלוסיית בני ה70+ חווים ירידה בשמיעה.
"התפיסה הכללית היא שירידה בשמיעה הינה חלק הכרחי וחסר חשיבות בהזדקנות", אומר פרנק לין, אוטולוגיסט (ענף ברפואה העוסק באוזניים) ואפידמיולוג באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. לדבריו הממצאים אחרונים, מצביעים על כך שירידה בשמיעה עלולה להיות מאד משמעותית לבריאות המוח הרבה יותר ממה שחשבנו עד היום.

מחקרים נחשבים שנעשו לאחרונה מצביעים שקיים גם קשר הפוך - טיפול באבדן שמיעה בצורה אגרסיבית יותר יכול לעזור לעכב ירידה קוגניטיבית ודמנציה. לין וחוקרים אחרים מציעים מספר תיאוריות על ההסבר האפשרי לקיום הקשר בין שמיעה ודמנציה, למרות שהם עדיין לא בטוחים מהי התיאוריה הנכונה, עדיין, על פי התוצאות, הקשר קיים.

לין פרסם מספר מחקרים שנערכו לאחרונה המצביעים על קיום קשר בין בעיות בירידת שמיעה לבעיות קוגניטיביות החל מליקוי קוגנטיבי קל ועד לדמנציה.
במחקר משנת 2013, לין ועוד מספר עמיתים איתרו את מכלול היכולות הקוגניטיביות (כולל ריכוז, זיכרון ויכולות תכנון) של כמעט 2,000 מבוגרים שגילם הממוצע היה 77.
כעבור שש שנים של מעקב, 24% מאלו שהחלו את המחקר עם אובדן שמיעה, שהיה חמור מספיק כדי להפריע לקיום שיחה, חוו ירידה ביכולות הקוגנטיביות, לעומת אלו עם שמיעה נורמאלית. בעיקרו של דבר, אומרים החוקרים, אובדן שמיעה נראה כגורם מזרז בירידה קוגניטיבית הקשורה לגיל.

בשנת 2011 פורסם מחקר שבוצע במשך 12 שנה ובחלק מהמקרים במשך 18 שנה. לין ועמיתיו עקבו אחר הבריאות הקוגנטיבית של 639 אנשים שבתחילת המחקר הוגדרו כבעלי יכולות קוגנטיביות גבוהות ובגדר הנורמה. החוקרים בדקו את היכולות הנפשיות של המתנדבים באופן קבוע במהלך השנים. התוצאות היו: לאנשים שהגיעו לאבדן שמיעה בשלביו הראשונים, היו פי 3 סיכויים לפתח דמנציה מאשר אלו שהיו בעלי שמיעה נורמלית.

לין מדגיש בצורה מפורשת – הגדרת אדם בסיכון גבוהה בדמנציה אינה אומרת בשום פנים שאכן יפתח דמנציה. "יש לי סבתא בת 92, בעלת ליקוי שמיעה חמור שמתגבר בצורה איטית כבר שנים רבות", אומר לין. "היא חדה כתער. אני מדבר איתה על המחקר שלי והיא מסתכלת עליי ואומרת, 'אתה רוצה להגיד לי שאני עומדת להיות דמנטית?", אני עונה לה – "בשום פנים ואופן ! ".

מחקר שנערך לאחרונה, בראשותה של איזבל מונסנייר בבית החולים Assistance Publique-Hopitaux de Paris בצרפת מציע תקווה ופתרון.
מונסיינר הדריכה קבוצה של 94 אנשים בגילים 65 עד 85 עם חירשות עמוקה באוזן אחת לפחות. כל אחד מהם קיבל שתל שבלול והשתתף בשיקום שמיעתי פעמיים בשבוע. התוצאות היו מדהימות. יותר מ -80 אחוזים מאלה עם הציונים הנמוכים ביותר בתחום הקוגנטיבי הראו שיפור משמעותי שנה לאחר השתלה (על פי המחקר שפורסם -12 במרץ בכתב העת JAMA Otolaryngology).

פ. מוראלי דוריסוומי (P. Murali Doraiswamy, M.D), פרופסור לפסיכיאטריה ורפואה בבית הספר לרפואה Duke University School of Medicine וחבר "בתוכנית הפעולה המשותפת באלצהיימר", אומר כי למרות שבמחקר היו מספר חסרונות, "השיפור בקוגניציה היה עצום - בערך כפול מתוצאות של טיפולים שנערכו עם כל התרופות הנוכחיות לטיפול באלצהיימר". הוא מוסיף כי הממצאים על ירידה בשמיעה המשפיעה על מבחנים קוגניטיביים, אינה מנת חלקה רק של בעיית השמיעה, אלא חלה גם על חושים אחרים, כגון ראייה, ריח ומגע. "מחקרים הראו כי גם בעיות ראייה שאינן מטופלות עלולות להעלות את הסיכון לדמנציה."

למרות שעדיין ישנם כאלו שאינם משוכנעים שקיים קשר בין אובדן שמיעה ובעיות קוגניטיביות מתונות , טיעון זה הופך להיות יותר ויותר מקובל. "כל רופא יודע שאובדן שמיעה יכול לגרום לבעיות קוגניטיביות, אך הרופאים עדיין מעדיפים לא להתמקד בבעיה השמיעה ואינם נותנים לה עדיפות כאשר הם מבצעים הערכה לחשד לדמנציה, וזאת החמצה גדולה", אומר דוריסוומי. "טיפול בבעיות השמיעה לבעלי ירידה קוגנטיבית, גדולים פי שניים מכל היתרונות של טיפולים תרופתיים משפרי קוגניטיביות הנמצאים עכשיו בשוק התרופות. זה צריך להיות הדבר הראשון להתמקד בו".

ובכל זאת, הוא מוסיף, "אנחנו צריכים מחקרים מבוקרים ארוכי טווח שיבחנו האם שתלים יכולים לעכב את התחלתה של סיכון לדמנציה על מנת לאשר זאת סופית בצורה קלינית".
וידאו:
מחקר שנערך ב Johns Hopkins and National Institute on Aging- , מראה שקשישים עם ירידת שמיעה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח דמנציה מאלו ששומרים על יכולות השמיעה שלהם.

https://www.youtube.com/watch?v=-Js4vPv1eEQ